ביום ירושלים זוכים מערב ירושלמים לחוות את מה שמזרח ירושלמים חווים גם בשאר ימות השנה: מצור מוטל על רחובותיהם ועוצר על עירם, אנשי ביטחון חמורי סבר עומדים בכל פינה במחסומי פתע אקראיים, ונוהגים באזרחים שאינם זרים בגסות, ורבבות זרים פולשים לרחובות ועושים בהם כבשלהם, מבלי להתחשב ברגישויותיהם (המוזרות ככל שיהיו) של בני המקום.
השיא מבחינתי האישית מתרחש ברחוב בצלאל הסמוך, כשאלפי נוצרים פאנטים מארצות הברית ואירופה גודשים את הרחוב כדי להביע בתהלוכה רועשת ומחרישת אוזניים, הסותמת את כל נתיבי התחבורה מביתי והופכת על כן את הבריחה לבלתי אפשרית, את אהבתם לישראל. הם כל כך אוהבים את ישראל שמי שיעיין בכתביהם יגלה שהם זקוקים רק לעוד מלחמה אחת גדולה, שבה רובנו, יהודים ופלסטינים (גוג ומגוג), נהרג, כדי שמשיחם יקום לתחייה, הר מגידו והר הזיתים יחצו ויבשרו את בוא מלכות השמיים לארץ, והנותרים מבין המוסלמים והיהודים יודו בעליונות הנצרות.
יום ירושלים מופיע לראשונה במקרא (תהילים קל”ז, ו’). מעניין שאיש מאלו שהחליטו לקבוע את היום ואת שמו לא טרחו לבדוק את הביטוי במקורות, שכן יום ירושלים הוא ביטוי המציין את יום חורבן ירושלים.

En el Día de Jerusalén, los jerosolimitanos occidentales pueden experimentar lo que los jerosolimitanos orientales experimentan también el resto del año: el bloqueo impuesto a sus calles y un toque de queda en su ciudad, agentes de seguridad de gesto adusto estacionados en cada esquina, en barreras de control instaladas por sorpresa, comportándose con rudeza con ciudadanos que no son extranjeros, y multitudes de extranjeros que irrumpen en las calles como si estuvieran en su casa, sin preocuparse de lo que sientan (por muy raros que sean) los oriundos del lugar.

A mi juicio, el colmo sucede en la vecina calle Bezalel, cuando miles de cristianos fanáticos de Estados Unidos y Europa atiborran la calle para expresar, por medio de un desfile ruidoso y ensordecedor, que colapsa todas las vías del tráfico desde mi casa y hace por tanto imposible la huida, su amor por Israel. Tanto aman a Israel que, si uno se para a examinar lo que escriben, descubrirá que tan solo requieren otra gran guerra en la que la mayoría de nosotros, judíos y palestinos (Gog y Magog), seamos muertos, de forma que su Mesías resucite, el Monte de Meguido (Armagedón) y el de los Olivos se abran en dos y anuncien la venida del Reino de los Cielos a la tierra, mientras los musulmanes y judíos que queden admitan la supremacía del cristianismo.

El Día de Jerusalén aparece por primera vez en la Biblia (Salmos, cxxxvii, 6). Resulta interesante que nadie de quienes decidieron instituir el Día y su nombre tomó el cuidado de comprobar la expresión en las fuentes, puesto que el Día de Jerusalén es una expresión que indica el Día de la Destrucción de Jerusalén.

— Almog Behar, «יום ירושלים» (‘Día de Jerusalén’), 11 de marzo de 2010/27 de iyar de 5770, víspera de la conmemoración de la conquista de Jerusalén Este por Israel/reunificación de Jerusalén (7 de junio de 1967/28 de iyar de 5727).

Notas de Alfonso de Zamora, manuscrito Or. 645 de la Biblioteca de la Universidad de Leiden:

De la ley q[ue] ynvento jeroboam y se perdio. y asi haran los moros | פלא גדול פלא גדול [«milagro grande   milagro grande»]

2 parali[pomenos] 13 אסף ירבעם ת’’ת אלף איש [«juntó Jeroboam 800 mil hombres»]

«Palestina hermosa y santa» & «Paxarico, tú te llamas», canción tradicional de los sefardíes de Sarajevo y de la tradición sefardí de Oriente respectivamente, recogidas en España antigua de Jordi Savall y Hespèrion XX (2003).

«Jerusalem/Dead Sea», foto de Daniel M (dM.nyc™), 2 de enero de 2005.

Tertium comparationis, xi.